מבוא לדמוקרטיה גמישה/ מאת: צפריר אור

​

דמיינו תנועה פוליטית שאינה משתייכת לקשת הדעות כלל.

המצע שלה אינו מפרט את הפתרונות המועדפים לכל נושא ונושא, ואינו מציג השקפת עולם ספציפית.

מנהיגיה מחויבים לערך אחד לפני הכול- מציאת הפתרונות הבריאים ביותר לכל בעיה ציבורית, דרך גמישות רעיונית, ובחינת כל הדעות הקיימות. מנהיגים כאלה ידעו לחקור, לנתח, ולהשתמש ביתרונות של כל דעה ודעה, לצורך התמודדות מדויקת עם האתגרים הציבוריים. 

 

דמיינו תקשורת שבמקום לפרש דעות של מנהיגים, תוך הבעת דעותיהם של הכתבים, שבמקום כל זה היא תחקור אם בדקנו מספיק פתרונות לכל בעיה, ונועצת את שיני "כלב השמירה" דווקא במנהיגים שמקובעים על דעות.

 

דמיינו את לוק, מונטסקייה ושאר הפילוסופים של מדע המדינה, מוסיפים לדמוקרטיה ערך אחד נוסף- ערך הגמישות. בדומה למנגנוני איזונים ובלמים לכוח השלטון, שואפים לייצר איזונים ובלמים לקיבעון הרעיוני. כפי שהדמוקרטיה נלחמת בטבעו הפסיכולוגי של האדם לנצל כוח לרעה, כך הדמוקרטיה תלחם בנטייה הפסיכולוגית, הדומה עד מאוד, שהינה לחזור אל המוכר והידוע, להזדהות עם אמיתות מסוימות על חשבון אחרות באופן אוטומטי. 

 

דמוקרטיה גמישה

דמוקרטיה גמישה מייצגת גישה ששואפת לשמור על הטוב והבריא בדמוקרטיה המוכרת, ובכלל זה חופש הביטוי, שלטון כל העם, הפרדת רשויות,  בלמים ואיזונים, אך מוסיפה שכבה נוספת של ערכים ובראשן העדפה של פתרונות גמישים על פני דעות מקובעות. 

דמוקרטיה גמישה אינה נלחמת בתנועות פוליטיות והשקפות עולם קיימות, אלא מעבירה את תשומת הלב לניתוח בעיות, והתאמת פתרון מתוך מגוון האפשרויות הרחב ככל האפשר, מכל השקפות העולם, לצורך התמודדות עם אתגרים משתנים.

דמוקרטיה גמישה אינה אידאולוגיה. היא אינה שואפת להגשים אידאל או לעצב אוטופיה. במקום זאת היא מרוכזת בשיפור תנאי החיים כחלק מתהליך דינאמי המשתנה ללא הרף, והתאמה של ערכי התרבות לאותם שינויים.

פוליטיקה של פתרונות במקום פוליטיקה של דעות.

 

​

מפרספקטיבה של דמוקרטיה גמישה הבעיה המרכזית של הדמוקרטיה בתחילת המאה ה- 21, הינה ההתעסקות הכרונית ב "דעות" ככלי לקבלת החלטות.

הדעות הפכו להיות שדה קרב. מנהיגים, הציבור והתקשורת נלחמים "על דעותיהם", נאבקים על "ערכים", לא נכנעים ל"השקפת עולם" של הצד השני. תהליך זה מעודד הקצנה (כפי שקורה הלכה למעשה במדינות רבות מתחילת המאה ה 21), ומוביל לחוסר סיפוק מתפקוד הדמוקרטיה בכל צדדי הקשת הפוליטית.

 

חקר הממים (חקר שכפול הרעיונות והתפשטותם בחברות אנושיות). באנגלית Memes ובעיקר מודל "הספיראלה הדינמית" הינו הבסיס התיאורטי של דמוקרטיה גמישה. מודל הספיראלה הדינאמית ( Spiral Dynamics באנגלית, SD בקיצור) הצליח למפות את רוב הערכים שמפעילים חברות אנושיות, לחלק אותם לקבוצות, או שכבות. כל שכבה מתמחה בפתרון בעיות מסוג אחר, וכושלת בפתרון בעיות שאינן בתחום התמחותה.

​

התרומה הגדולה של המודל היא שאפשר להבין באמצעותו איך מתחת לכל דעה עומד עולם ערכים שמתמחה בפתרון בעיות מסוימות. לכל השקפות העולם,  יש איכויות מסוימות שאפשר לשלב בפתרון בעיות מסוימות. 

​

דוגמא לקיבעון מחשבתי היא חשיבה של תומכי זכויות אדם או שמאל אשר מתנגדים למדיניות שדוגלת בפתרונות שכוללים הפעלת כוח, אולם במקרים מסויימים כאשר המדינה או אזרחיה מותקפים או מאוימים באופן פיזי, הפתרון הבריא לפעמים הוא להגיב בכוח. במילים אחרות הפחד של ציבור זה אינו מפתרון כוחני כשזה נדרש, הפחד הוא מחברה שדוגלת בכוח ואלימות כערך מקובע ושימוש בכוח שלא לצורך.

 

כאשר השימוש בפתרון עם כוח מווסת והוא אופציה מתוך סל כלים גמיש, סביר להניח שפחות נחשוש ממנו. במקום להתנגד באופן אוטומטי לכל סוג של שימוש בכוח, נדייק, נחקור ונתווכח מתי אפשר להשתמש בכך בצורה הבריאה ביותר. כל עוד ניתן לגיטימיות להשתמש בפתרון הזה כשצריך, בזמן נתון, ובהתאם ליכולותיה של אותה חברה.  

 

בצד השני של המפה הפוליטית, טוענים שההתנגדות לשימוש בכוח מסכנת אותנו, מחלישה אותנו ומגבירה את הסיכון ההישרדותי. הפחד העמוק יותר מתחת לאותן טענות, הינו הפחד שערך השימוש בכוח יעלם לחלוטין ונהיה חשופים לסכנות קיומיות.

​

כאשר שני הצדדים יבינו את המניעים שמציע הצד השני, ללא ביטול מוחלט של פתרונות הצד השני, רמת ואיכות שיתוף הפעולה יתגברו.  הפחדים והחשדנות בין הצדדים יקטנו.    

מנגד אינספור דוגמאות היסטוריות, מובילות למסקנה שכאשר חברות מתקבעות על ערכים, בזמן שהסביבה והאתגרים משתנים (הסביבה והאתגרים משתנים ללא הרף), הן מתקשות לפתור את בעיותיהן, ואף יוצרות בעיות חדשות.

​

 

סיכום

כל שינוי מתחיל בשינוי ערכי של החברה. גם אם היישומים של דמוקרטיה גמישה עוד מעורפלים בשלב זה, כדרך מחשבה היא נקודת פתיחה מבטיחה בכדי להוביל אותנו מעבר לעידן הפוליטיקה של ה"דעות", לעבר עתיד משגשג ובריא יותר.