מודל הספירלה הדינמית (Spiral Dynamics Integral) הינו מודל שמשלב מספר דיספלינות הכוללות פסיכולוגיה, אבולוציה, היסטוריה, סוציולוגיה, ועוד. שילוב של תחומי מחקר אלו חשפו מבני מחשבה והתנהגות אנושית החוזרות על עצמן לאורך האבולוציה האנושית וממשיכות להתקיים בצורה פעילה עד היום. 

המודל מסביר את הפסיכולוגיה האישית והחברתית וכיצד היא מגיבה לסביבה. כיצד השקפות העולם האנושיות נבנות ומשתנות בהתאם לסביבה, למבנה החברתי שבו אנו חיים, מתי ואיך היא מתפתחת או נסוגה.

לדוגמא:

מדוע ברומא העתיקה היה מקובל שלחימת גלדיאטורים עד מוות הוא מנהג תרבותי מקובל, והיום הוא נחשב לאלים ומוקצה.

מדוע ובאיזה סביבות, דת הופכת להיות זאת ששולטת בחוק, ומתי היא מופרדת מחוקי המדינה. 

באיזה מצבים חברה ובודדים מוכנים להילחם בצורה אלימה, ומתי זכויות אדם הם הקוד האתי המקובל. 

ועוד.

​

משתמשים במודל בשביל לנתח ולפתור קונפליקטים חברתיים בהקשר הפוליטי (מדיני או בינלאומי), ביעוץ ארגוני ועסקי, בהגדרת יעדים לעתיד וגם בהקשר התפתחותי אישי. המודל הוא כלי מצוין להסביר את המוטיבציות העמוקות של זרמים פוליטיים (שמרני, ליברלני, ימני, שמאלני וכדומה) וגם את מגוון הגישות הכלכליות בארגונים עסקיים. 

​

מודל הספירלה הדינמית בנוי משכבות ערכים, כאשר כל שכבה מיוצגת בצבע שונה.

מתחיל משכבת הערכים הראשונה שהתפתחה בשלבים הפרה- היסטוריים האנושיים (המיוצגת בצבע בז') ומתפתלת כלפי מעלה בצורת ספירלה עד התקופה העכשווית. התנועה למעלה מייצגת התפתחות הדרגתית של ניסוי וטעיה, שבסופה, בתנאים מסויימים, קבוצה מאמצת מערכת ערכים חדשה. 

כל צבע מייצג אשכול של ערכים, התנהגויות ודעות שהתפתחו לאורך האבולוציה המחשבתית. שכבות של ערכים שמהם מורכבות הדעות החברתיות האנושיות.

 

להלן תיאור קצר של כל שכבה ושכבה, מהשכבה הראשונה שהתפתחה לאורך ציר הזמן של המין האנושי, ועד השכבה העליונה שרק מתחילה להתפתח קיום:

 

בז'- הישרדותי/ אינסטינקטיבי.

שכבה זו התפתחה בשלב האדם הקדמון, והיא רק קצת מעל רמת התודעה של בעלי חיים. זוהי השכבה שהאדם עסוק בלהשיג את צרכיו הבסיסיים והפיזיים כגון מזון, שתיה, מחסה, חום או קור, מין וביטחון פיזי.

בעולם המודרני הצרכים של הבז' פחות מניעים אותנו כאשר יש לנו בית, ביטחון בסיסי, ומספיק מזון ושתיה. אך הוא מופיע מחדש במצבים קיצונים כאשר אנו פצועים, חולים, או נאלצים לשרוד ללא ביטחון בסיסי. לדוגמא לאחר אסונות טבע, במצב של מאבק לחיים או למוות, ובמצבים של רעב.

ניתן לראות התנהגות בז' בקרב חסרי בית, אצל פוסט טראומטיים, לוחמה אחד על אחד, וכל מצב שבו אנחנו חיים רק בכדי לשרוד יום נוסף.

 

סגול- שיבטי/ אנימטי/ מיסטי

זוהי השכבה שהתפתחה בתקופת הלקטים ציידים לפני כ 60,000 שנה, כאשר בני אדם עדיין התעסקו בהישרדות בסיסית, אך הוסיפו רמה נוספת שכוללת שיתופי פעולה עם בני אדם נוספים (עד כ 150 פרטים על פי האנתרופולוגיה הנפוצה). זוהי השכבה שהמוח שלנו קישר את הביטחון שלנו עם היכולת לשתף פעולה עם בני אדם אחרים בצורת שבט, ועם הסביבה הטבעית הקרובה. לכן גם בימינו אנחנו מוצאים שכבת ערכים סגולה ביחסים אינטימיים או חברתיים, במשפחות ובקהילות. בנוסף זוהי שכבה ששואפת להרמוניה עם מקום המחייה - בעבר הטבע שבאזור מחייתו של השבט, והיום בבית, בשכונה, בקהילה, ובסביבה הקרובה שלנו.

על מנת ליצור ביטחון חברתי וביטחון בסביבה הטבעית, הסגולים פיתחו טקסים, מסורת, סיפורים מיתיים ומיסטיים. גם היום טקסים משותפים כגון תפילה בבית כנסת, קמעות וסמלים, אירועים חברתיים, או כל הרגל חברתי מחזורי מפעילים אצלינו רגשות ביטחון שאנו מיחסים ל"סגול".

סגול מומחים בלהסתדר עם אנשים קרובים וליצור יחסים בריאים. לרוב מי שמתקשה ליצור הרגשת ביטחון במפגשים פנים אל פנים, יש לו "סגול" פחות מפותח.

 

 

אדום- אגואיסטי/ כוחני/ אימפלוסיבי

שכבת הערכים האדומה התפתחה לפני כ 10,000 שנה, בעת המהפכה החקלאית והמשיכה לימי האימפריות הגדולות, שושלות מלוכה, קיסרים, חלוקה למעמדות, שלטון צבאי ודיקטטורות.

זוהי שכבה, שבניגוד למאפייני המבנה השיבטי של השכבה הסגולה, התפתחו בה מערכות חברתיות מבוססות היררכיה. דפוס המחשבה סובב סביב אגו אישי ועליונות האדם על פני הסובב אותו. בעוד שבשכבה הסגולה הערכים שהניעו את בני האדם היו מערכות יחסים הרמוניות אחד עם השני וגם עם סביבתם הטבעית, אזי באדום האדם מיטיב לנצל את כוחו וכשרונו על מנת להשתלט על משאבי הטבע (עיבוד האדמה, וניצול בעלי החיים), כיבוש שטחים ועמים, עבדות, פטריארכיה ובנית מערכות שילטון מבוססות שליטה על אחרים.

מבחינה פסיכולוגית בשכבה זו האדם מגלה אומץ רב, כוח רצון, התגברות על מכשולים, יכולת בריאה ולא בריאה לחולל מהפיכות. זוהי שכבה מלאת אגו, צבירת כוח, עם פחות רגישות והתחשבות בבני אדם אחרים, בבעלי חיים ובטבע.

בשכבה זו בני אדם הצליחו להתארגן בצורה עצומת ממדים על מנת להשיג מטרות- הן בצורת ערים, ממלכות, צבאות, כיבושים והן בהתפתחות טכנולוגית בחקלאות, בייצור כלים, ובארכיטקטורה (הפירמידות למשל). אלו היו הטכניקות של האדום להשיג ביטחון ושגשוג מבחינה פיזית וחברתית, בעיקר לחזקים ובני בריתם.

בימינו השכבה האדומה נפוצה סביב אגו אישי, מלחמות על משאבים, מאבקי כוח פוליטי, ספורט והערצת הניצחון.

הערכים שמניעים את בני אדם בשכבה האדומה הם כבוד, ניצחון בכל מחיר, כוח רצון, פריצה של אתגרים קשים, ושליטה על אחרים. קל לזהות אנשים שמונעים באופן לא בריא בשכבה האדומה כאשר הם לא חשים אשמה, אין להם בעיה לפגוע באחרים על מנת להשיג את מבוקשם גם אם מדובר בעברה על החוק, או דרך שקרים ומניפולציות.

ההתנהגות האדומה מאופיינת פעמים רבות באימפולסיביות, במוחצנות, בחיבור לרגשות בסיסיים, ובשמחה מהדברים הפשוטים של החיים.

נהוג לשייך לאדום נטייה להעדיף הנאות החיים, עונג ועונג מיני, הימורים, התמכרות לסמים, אך גם השגת מטרות, מאמץ בריא, קסם וכריזמה, אנשי מעשה שיודעים לגרום ל"דברים לקרות", ויכולת הישרדות גבוהה בסביבה תחרותית.

 

כחול- משמעות/ מוסר/ סדר/ דת

הכחול התחיל כתגובת נגד לריסון כוחה של השכבה האדומה. חברות אנושיות שהתקשו לשגשג כאשר היו חשופים לאלימות הבלתי מרוסנת של האדום. בסביבות שאתה נמצא בסכנה מתמדת בכל זמן נתון, כאשר יכולים לכבוש אותך, או חזקים יכולים לנצל אותך, נוצרות טראומות שמניעות לאמץ שכבת ערכים חדשה- את שכבת הערכים הכחולה. על מנת לווסת את כוחו הלא מרוסן של האדום נוצרו מבנים חברתיים שמובלים עלי ידי חוקים, חוקי מוסר, סדר חברתי, הפרדה בין טוב לרע, ואימוץ אידאולוגיות שמטרתם ליצור חברה אידאלית.

באדום - הטקטיקה להשיג ביטחון היא להיות החזק ביותר או מקורב לחזק ביותר, ובכחול - הטקטיקה להשיג ביטחון מונעת על ידי ערכים שנועדו לשלוט בכוח (חוק, סדר ואמונה) ולהבטיח ביטחון בסיסי גם לחלשים, כל עוד הם תומכים באידאולוגיה המקובלת באותה חברה.

אנחנו משייכים לשכבה הכחולה את:

1. הדתות הגדולות (נצרות, יהדות, אסלאם בתחילת דרכו, הינדו ועוד)- באמצעות הדתות הסדר החברתי מושג בעזרת אמונה בכוח עליון שיעניש או יתגמל, ועידוד פסיכולוגי מתמיד להיות אדם טוב, מוסרי, צדיק, עושה מצוות, שומר על המסורת וכדומה.

2. אידאולוגיות חברתיות (סוציאליזם וקפיטליזם לדוגמא)- באמצעות אמונה בסדר חברתי שיעניק ביטחון וייבנה חברת מופת.

הכחולים נוטים לשמר מסורת ולהרגיש עליונות מוסרית על גבי מסורות אחרות, לכן הם נוטים להילחם בחברות כחולות אחרות. מלחמות העולם במאה ה 20 והמלחמה הקרה היו מלחמות של אידאולוגיות או של מדינות לאום, ולכן הן מלחמות כחולים בכחולים.

כחול באופן בריא יודע לרתום אוכלוסיות עצומות להגשמת מטרות, יודע ליצור חוק וסדר שמעניק ביטחון לאזרחים, יודע לנהל באופן מסודר ובטיחותי את כל חלקי החיים (אם כי נוטה לסחבת יתר ועודף בירוקרטיה).

​

כתום- השיגי/ מדעי/ כלכלי

מכיוון שהכחול שאף ליצור חברה אחידה ומסודרת, הוא נוטה לדכא כל סוג של חריגה מהאמונה ומהמסורת האחידה שלו. שכבת הערכים הכתומה היא תגובה לכך. אנשים ששאפו לחקור דברים חדשים, או להצליח בזכות עצמם (במקום בזכות הממסד), החלו לאמץ וליצור שכבת ערכים חופשית יותר שאנו משייכים אותה למדע אמפירי עצמאי, לחופש להצליח בזכות עצמך, בניתוק מהגורל האכזר של מעמדות נמוכים או חוקי חברה נוקשים. כמו כן אנחנו מייחסים לכתום רצון להשיג רכוש וכסף.

מבחינה היסטורית הכתום השיג דריסת רגל חברתית כאשר המדע השתחרר מההגבלות של הכנסייה (או של דתות אחרות), ובעת המהפכה התעשייתית, לפני כ 350 שנה לערך.

במדינות דמוקרטיות מודרניות אנו מתייחסים כמובן מאיליו לכך שיש חופש לאדם לבחור את דרכו ולחקור דברים כאוות נפשו, אך בחברות כחולות טוטאליות הדבר היה אסור וגרם לרוב לענישה. לדוגמא אפשר להביט על החרמתו של דארווין עקב פרסום תורת האבולוציה (הכתומה מדעית), על ידי האמונה הבריאתנית של הנצרות (הכחולה הדתית).

הכתומים מסתמכים על נתונים, מדע, ומספרים הרבה יותר מאשר על מה שמוכתב להם מסמכות חיצונית, כגון אל, או סמכות מדינית.

הכתומים לא רוצים לוותר על הביטחון שמושג על ידי סדר חברתי כחול, אך רוצים עצמאות ויכולת להשיג כמה שיותר לעצמם (כסף, נכסים, פרסום, הצלחה, בני זוג אטרקטיביים).

אנו משייכים לכתום גישות כלכליות ליברליות, הפרטה וייעול הייצור, מחקר מדעי עצמאי, תקשורת חופשית, חילוניות, אורך חיים well being, קריירה, הצלחה, פרסום, תכנון לטווח ארוך וטכנולוגיה מתקדמת.

 

ירוק- רגיש/ שוויוני/ קהילתי

השכבה הירוקה התפתחה כתנועת מחאה כנגד השכבות הקודמות, בעיקר כנגד הכתום והכחול. השכבה הכחולה שהבטיחה חברת מופת או גאולה דתית וכשלה, והחברה הכתומה שהבטיחה שגשוג וחופש לכל, אך למעשה הגדילה את הפערים החברתיים, בנוסף על גרימת נזק אקולוגי למשאבי כדור הארץ.

הירוקים אם כן הם תרבות נגד לכל השכבות הקודמות, והיא מתאפיינת בביקורתיות כלפי מוסדות הסמכות הכחולים (דתות ומערכות פוליטיות שמרניות), וכלפי הכתומים מכיוון שהם מנצלים אוכלוסיות חלשות ומשאבי טבע לצורך רווחה כלכלית. התנועות הירוקות כוללות את רוב תנועות זכויות האדם והמחאה במאה ה 20 וה 21. הם נלחמו והביאו להצלחות מרשימות בהשגת שוויון מגדרי, זכויות נשים, זכויות שחורים ומיעוטים אחרים, מאבק בגזענות, זכויות להט"ב, תנועות אנטי מלחמתיות, תנועות לשימור כדור הארץ ובלימת ההתחממות, וייסדו זרמים פוליטיים שתומכים בזכויות אדם, וחוקים סוציאליים.

תנועת הנגד הירוקה השפיעה תרבותית וחברתית באופן משמעותי. אנו משייכים אליה את מהפיכת ילדי הפרחים, את השאיפה לחזור לחיי קהילה קרובים לטבע, את הניו- אייג' והשימוש ברפואה אלטרנטיבית, את התנועה הטבעונית, את השמאל החדש (בניגוד לשמאל הסוציאליסטי שמושפע בעיקר מאידאולוגיות כחולות), ועוד.

השכבה הירוקה היא שכבה רגישה לרגשות האדם, ובניגוד לשכבות הקודמות היא מייחסת חשיבות רבה לבריאות פסיכולוגית, לכן הירוק הביא למרכז הבמה את החינוך הרגשי, את הפסיכולוגיה, את שיטות הריפוי האלטרנטיבי, ואת הקבלה של גישות מזרחיות כגון יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס וכדומה.

השכבה הירוקה שואפת מצד אחד להגשמה אישית, ומצד שני למערכת חברתית מוסרית ופוליטקלי קורקט. זהו קונפליקט מובנה שהופך פעמים רבות את הירוק לשכבה מבלבלת. לדוגמא הירוקים ילחמו על חופש הביטוי, אבל כשמישהו משתמש בחופש הביטוי בצורה תוקפנית או גזענית הם יזדעזעו. הם שכבה שנוטה לבקר כל דבר וכל אחד על כך שהוא לא מתפקד בצורה נכונה, ולעיתים הביקורת שלהם משתקת את יכולת השינוי ברחבי העולם. הם דורשים שקיפות מגופים ממשלתיים, אבל בעצם הביקורת התמידית והנשכנית שלהם הם מאלצים את הגופים הממשלתיים והמסחריים להסתיר מהם דברים.

תנועות המחאה הירוקות נוטות להלהיב אנשים להילחם על מה שבפרספקטיבה שלהן צודק ולכן הרבה פעמים הן מאמצות דרכי פעולה תוקפניות אדומות, כפי שאנחנו רואים בעימותים בין מפגינים לבין המשטרה במדינות רבות.

הירוק מייצג כביכול את המערכת המורכבת ביותר מכל השכבות הקודמות, אך גם היא תקועה בקונפליקטים, ופעמים רבות נכשלת בלהביא את השינוי שהיא מייחלת לו. יותר מכך היא מהווה איום מתמיד על מערכות כחולות (דתות לדוגמא), ומערכות כתומות (תאגידים לדוגמא), ולכן היא גוררת הקצנה מצד השכבות האחרות, כמו התחזקות הימין הכחול- אדום לדוגמא במדינות דמוקרטיות רבות. זוהי שכבה חשובה בשביל לחשוף את האנושות לנזק שנגרם מכל השכבות הקודמות, כולל את שכבה הירוקה עצמה. השקפת עולם ירוקה כאשר היא אינה מודעת לצדדים הבריאים של השכבות הקודמות מובילה לעוד ועוד קונפליקטים, ולכן נדרש שינוי מערכתי כולל בחברה שלנו. את השינוי הזה מתחילים לראות בשכבה הבאה- הצהוב.

 

צהוב- גמיש/ מערכתי/ אינטגרלי

בניגוד לשכבות הקודמות שכבר נוצרו בעולם, נחקרו והגיעו ליידי ביטוי משמועתי ומגוון, הצהוב רק מתחיל להיווצר בשנים האחרונות, ועדיין לא ברור לחלוטין איזה צורות הוא ילבש.

אך בהחלט יש בני אדם, וזרמים חדשים שאנו יכולים להעיד שמכילים ערכים צהובים.

הצהוב, בניגוד לכל השכבות שלפניו, לא מביט על העולם מתוך מערכת ערכים מסוימת, אלא יכול לראות בעת ובעונה אחת את כל מערכות הערכים שמניעות את האנושות, ולבחור תגובה גמישה בהתאם לסיטואציה. אם לדוגמא ראיית עולם כחולה תמיד תעדיף סדר וביטחון, וראיית עולם כתומה תמיד תעדיף חופש ושגשוג כלכלי, אזי בצהוב יוכלו פעם להעדיף תגובה כחולה ופעם תגובה כתומה, אך לרוב זו תהיה סינרגיה של מספר מערכות ומציאת פתרונות משולבים ומקוריים.

כל השכבות הקודמות שייכות למה שמודל הספירלה הדינמית מכנה teir 1 (בתרגום אישי לעברית- רמה 1), ואת השכבה הצהובה ומעלה אנו כבר מייחסים ל teir 2 (רמה 2). ההבדל נעוץ בכך שכל שכבות הערכים ברמה 1 הינם תגובות לבעיות שיצרו השכבות מתחתיהם, וכל שכבה מתרכזת בסוג ערכים, פתרונות, דעות והתנהגות ספציפיים. בעוד שהצהוב אינו תגובה לרמה אחת, אלא תנועה חופשית בין כל הרמות ללא פחד וללא מגבלה.

בעוד שכל השכבות מרמה 1 נאבקות על רצונותיהן, מנסות לכפות על אחרים לחיות כמותן, ומנסות להכריע שכבות ערכים אחרות, הצהוב יחקור כל סיטואציה במבט על, תוך תשומת לב לכמה שיותר פרטים ללא היאחזות נפשית, וינסה להציע פתרונות שמשפרים את המערכת עצמה. הצהוב מבין שעל מנת לגרום לשינוי צריך לשנות את המערכת, ולא את האנשים עצמם.

לצהוב בריא יש סבלנות לקצב ההתפתחות האנושית, והם פחות מנסים לכפות את דעתם. במקום זאת הם יודעים להשתמש בגישה הבריאה מכל דעה וכל שכבה בכדי לפתור בעיות עכשוויות.

השכבה הצהובה והשכבות הבאות מבינות את האבולוציה החברתית האנושית, את התנועה המתמדת שלא תסתיים לעולם, וזורמים איתה בחופשיות רבה יותר.

 

טורקיז- הוליסטי/ גלובלי

הטורקיז גם היא שכבה חדשה ועדיין מאוד נדירה בעולם.

גם היא כמו הצהוב אינה נאחזת ומתנהגת מתוך ההשקפות עולם של teir 1 (רמה 1).

השוני בינה לבין השכבה הצהובה הינה שהצהוב בונה את השקפת העולם וההתנהגות מתוך הרכבה (סינרגיה) ושכלול של ששת השכבות מרמה 1, בעוד שהטורקיז מתעלה מעל הקונפליקטים וההבדלים בין השכבות, ורואה את העולם כיחידה אחד הוליסטית. אם בצהוב עדיין יש השקפה שקשורה באופן מסוים לתהליכים שונים שמתנגשים אחד בשני, אזי בטורקיז כל הזרמים מתחברים לתהליך אחד ושלם של כל כדור הארץ, ושל החברה אנושית בתוכה.

הניצוצות של הטורקיז מגיעים מרעיונות עתיקים כמו הזן בודהיזם, הקבלה, וזרמים מיסטיים נוספים שבהם שואפים להגיע לאחדות, אך הולכת ולובשות צורות חדשות גם בזרמים פילוסופיים וטכנולוגיים עכשוויים. אפשר לומר שהסינגולריות (נקודת האחדות של התודעה האנושית עם אינטליגנציה דיגיטלית) במובנים מסוימים היא רעיון שמוביל לאחדות והוליסטיות מתחום הטורקיז.

אם זאת ברובה היא שכבה תיאורטית וסביר להניח שרק בעתיד דרכי הביטוי שלה יתגלו במלואם.